ביאור:בראשית ל ד
בראשית ל ד: "וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל ד.
וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה[עריכה]
רחל המסכנה[עריכה]
רחל היתה נשואה ליעקב כבר כארבע שנים, ולאה כבר ילדה ארבע בנים.
רחל באה בדרישה מיעקב: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ל א). רחל הבינה שהבעיה הבריאותי היא לא אצל יעקב, הן לאה מביאה לו בנים. ייתכן שהיא חשבה שיעקב עושה איתה דבר שונה, כי הוא רוצה לשמר את גופה לעצמו.
יעקב כעס שרחל מאשימה אותו, ומאיימת בהתאבדות, והוא ענה לה: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ביאור:בראשית ל ב). וכך הוא חתם את גורלה שאלוהים מונע ממנה פרי בטן, כעונש על דבר כל שהוא.
רחל האומללה החליטה שהיא תתן את אמתה ליעקב וכך היא תקבל בן כדי לבנות את משפחתה לשמה. רחל הביאה את בלהה אמתה ואמרה ליעקב: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה, בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (ביאור:בראשית ל ג).
לאחר השיחות האלה, העורך מתאר מה קרה, ככתוב: "וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב"
וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה[עריכה]
לפני שיעקב בא לבלהה ובעל אותה, בלהה היתה "שִׁפְחָתָהּ" של רחל.
מה פרוש המילה "לְאִשָּׁה"?
- לאחר הביעה, בלהה הפכה לאשתו של יעקב. אולם למעשה היא נשארה שפחתה של רחל, ככתוב בהמשך: "וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב" (ביאור:בראשית ל ז), כלומר למרות שבלהה היא עכשו אשתו של יעקב, היא נשארה שפחתה של רחל וכפופה לרצונה של רחל, מלבד שאסור למכור אותה ואסור לענות אותה (חוקי חמורבי מספר 146). סביר שרחל קבעה מתי בלהה תבקר את יעקב.
- בהתעלם מהמילה "לוֹ", ניתן לקרוא את הפסוק: "וַתִּתֶּן ... אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה", במשמעות שרחל נתנה את שפחתה לאיש שלה "לְאִשָּׁה", שהוא יעקב, כפי שנאמר על שרי "וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה". כלומר רחל נתנה את בלהה לבעלה, אולם לא כדי שהיא תפסיק להיות שפחתה ותהיה אשתו. בלהה נשארה שפחה. כך גם עשתה לאה, ככתוב: "וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב, לְאִשָּׁה", והמילה "לְאִשָּׁה" מתארת את יעקב שהוא האיש של לאה, ולא שזלפה נעשתה אשתו של יעקב. כך גם נאמר: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו" (ביאור:בראשית לה כב) ובלהה היא לא אשתו של יעקב, אפילו לאחר מות רחל והיא רק פלגש. לכן גם בלהה וגם זלפה לא נקברו במערת המכפלה כנשותיו של יעקב.
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב[עריכה]
לא נאמר 'ויבוא עליה' באוהלו, אלא יעקב בא 'אליה', לאוהל של רחל ובשליטה של רחל.
בהמשך נאמר שלבן עשה חיפוש של התרפים "בְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת" (ביאור:בראשית לא לג), וניתן להבין שבשלב ההוא, שתי הפלגשים גרו ביחד באוהל אחד, ולא כל שפחה באוהל גברתה.